מקום של פעם – תערוכה בבנין המועצה

תערוכת צילומים  1930-2007, אלכסנדר נאמן (נוימן) ז"ל / יעל (שליט) זאדווין 
בבנין המועצה המקומית פרדס חנה- כרכור

במבואה של מחלקת מנהל הנדסה

יעל (שליט) זאדווין, מציגה בתערוכה בה היא משלבת תמונות שצילם  אביה, אלכסנדר נאמן (נוימן) ז"ל - את פרדס-חנה בשנות ה-30  של המאה הקודמת, יחד עם צילומיה מ-2007. יעל ערכה את התמונות ומסגרה אותן במקבצים, כמו דפי אלבום זיכרונות , בהם מתערבבים מראות  של פעם והיום.

יעל, צלמת, ילידת הארץ, אם לשני בנים סבתא ל-5 נכדים , נשואה לליפה זאדווין, גרה בכפר פינס.

יעל מספרת:

אבי, אלכסנדר נאמן (נוימן) ז"ל, הגיע  מגרמניה בשנות ה-30  והשתלב כמכונאי בחווה של  ד"ר ברין  במגד, פרדס-חנה.  בפרדס-חנה הכיר את אימי- מלכה, לבית גולדשטיין.
כשהלך אבי לעולמו, מצאתי בין חפציו האישיים, צילומים אותם צילם בסקרנות ואהבה לארץ-ישראל, מתוודע אליה, נאחז בכל מראה ותופעה חדשה דרך עדשת המצלמה.
בין הצילומים מצאתי את פרדס-חנה של שנות ה-30 במאה הקודמת.
כדיאלוג מאוחר ביני לבין אבי, הלכתי בעקבותיו, מתבוננת דרך עדשת המצלמה, בפרדס- חנה של היום.
עבודה זו היא חלק ממסע שורשים אישי, כשהמצלמה מביאה תמונות שהן בה בעת, פרטיות והיסטוריות. זוהי התבוננות משותפת על אותו מקום בשתי תקופות – האחת אותה צילם אבי, תקופה מלאת  חזון ותנופה  וההווה, עליו אני מביטה עם געגוע. בחרתי לצלם  בשחור לבן על מנת לטשטש  את פערי  הזמנים ויחד עם זאת, לבטא את המשכיות הדורות.

"קחי כסף קני פיסת קרקע בא"י ובני לך בית".

זה היה חזונה של סבתא, אשר שלחה את בתה הבכורה, דודתי, לאה מכניק ז"ל (לבית גולדשטיין),לארץ ישראל,  אל פרדס-חנה.  בעקבותיה, הגיעו אל בית העולים המשפחתי, כל בני המשפחה,שמונת אחיה ואחיותיה וביניהם אימי. זיכרונותיי פועמים בי, כילדה קטנה באותו בית,  שם ביליתי את חופשותיי אצל דודתי.

---

שורשיה של יעל (שליט) זאדווין, נטועים בפרדס-חנה למרות שנולדה בבן שמן וגדלה  בת"א. רבים מבני משפחתה התגוררו ומתגוררים עד היום, בפרדס-חנה. לאחר שנישאה, הקימה עם בעלה דאז, מיכאל שליט ז"ל, את משק שליט בגן שומרון, אותו ממשיכים ומפתחים כיום בניה. לפני 26 שנים חזרה להתגורר בפרדס-חנה  ולאחר מכן בכפר פינס.

הבחירה של יעל למסגר ולהציג את הצילומים כמקשה אחת והדיאלוג העדין שנוצר בין העבודות, מוצג כ-אלבום תמונות הנע בין הזמנים וכן מייצג את התפיסה שרווחה אצל דור המייסדים,  כי הפרטי והציבורי אחד הם.

יעל איננה  מציינת שיוך לזהות הצלם, שם האתר או תאריך הצילום. דרך בחירה זו יוצרת יעל איחוי של הזמנים , מפגש בינה לבין אביה באינטימיות שאינה ישירה, אלא מתגלה במבט המשותף על אותו המקום בזמנים שונים. אולי זהו ניסיון לקשר רטרואקטיבי, דיאלוג מאוחר בין יעל לבין אביה.

יעל מזמינה את הצופה להתבונן בצילומים כחוויה אישית, גם אם יש בתערוכה ערכים היסטוריים/ תיעודיים.

אין כאן נקיטת עמדה היסטורית השוואתית, אלא הצגה משולבת של צילומים, החושפים מבט חומל ומתגעגע.  בצילומיה מתחקה יעל אחר שאריות העבר וגורלם של מבנים מהעבר, כמו משחזרת את התנועה של האב במרחב. בתמונות שצילם האב, יש ביטוי לכיבוש השממה, תחושה של אחווה, תנופה וחזון משותף, דגש על החקלאות ודמויות החלוצים. במימד האישי ניתן לראות צילום של אותו בית עולים משפחתי כשצילו של הצלם נראה מוטל על המבנה- אותו צל של האב שאחריו אולי מתחקה יעל.   בצילומים של יעל, יש דגש על טבע הפורץ במקומות לא צפויים  מתוך מבנים שנשכחו והוזנחו. כך העץ הצומח מתוך מבנה נטוש (בית סבא וסבתא ), צילום הרחוב הראשי של פרדס-חנה ביום חורף גשום. ה"חדש" מבצבץ פה ושם אך אינו נוכח.  

הצילומים של יעל ריקים מאנשים, ניכר מבט נוסטאלגי, על מקום ומרחב, על מה שהיה ומתפורר. יעל מביאה זווית אישית ועכשווית יותר, אך שומרת על אופי דומה של הצילומים דרך הבחירה בזווית  מתבוננת ומעט מרוחקת, כמו גם צילום  תלמים בשדות כפי שצילם האב המתלכדים בנקודת מגוז משותפת.

הצילומים של האב, ביחד עם צילומיה של יעל, נותנים תמונה פרספקטיבית על פרדס חנה ברבדים שונים אותם יכול הצופה לחוות באופן אישי. 

אולי זו עוד דרך לאחוז עוד רגע במה שאבד וביחד עם זאת להיפרד: מהאב, מהעבר ומהסימנים שהעבר שולח אל ההווה שניכר שהם עוד רגע נכחדים.

יעלה אורן  - זלאיט  /  אוצרת   2009

תודות:
התערוכה הושאלה למועצה באדיבות הצלמת יעל (שליט) זאדווין

  • צוות המועצה המקומית פרדס-חנה כרכור
  • הנחיה ואוצרות– יעלה אורן-זלאיט
  • ביצוע תלייה – דניאל אבידן
  • גרפיקה – חיה ברנשטיין