שכונות ורחובות

שכונת הפועלים – רחוב הראשונים

 
ראשוני המתיישבים, שהיו פועלים שהועסקו בהקמת היישוב,  התיישבו כאן במרץ 1929. 
רובם היו פועלי פיק"א ותיקים ולא נדרשו להשקיע כסף. ברחוב הזה הם קיבלו חצר
 של חמישה דונם ובה בית מגורים של שני חדרים, ללא מטבח ושירותים, ומבנה 
נוסף שיועד לבעלי החיים במשק העזר שתוכנן עבורם.
 
עם בואם נתקלו תושבי השכונה בבעיה של מחסור במים. בתחילה הביאו מים מהמשתלה,
 שהייתה בדרך לבנימינה. המצב השתפר מעט כשהחלה לפעול הבאר שנחפרה ליד 
השכונה בחצר אקסנפלד (על ידי גרשוני). רק עם הקמת הבריכה (הנמצאת בחצר של ינקלביץ), 
התאפשרה זרימה רצופה של מים לבתים.
 
עם הקמתו נראה הרחוב הראשון כך: על גבעה חולית מוארכת, המשקיפה על סביבותיה 
עומדים בשתי שורות בתים הזהים זה לזה עד שאפשר לטעות ביניהם ואכן היו מקרים של טעויות. 
מאחוריהם, בשתי שורות הרפתות. בקצה הדרומי של הרחוב, עמד צריפו של מושצ'ינסקי, 
שהיתה לו זכות ראשונים. הוא פתח מסעדה למען הפועלים שבנו את בתי שכונת הפועלים. 
 
שדרת הקזוארינות שניטעה משני צידי הדרך, שינתה במשך הזמן את הנוף החד- גוני .

רחוב 500 (רחוב הדקלים)

בדצמבר 1929 הגיעו ראשוני המתיישבים לרחוב 500 בפרדס חנה. כל מתיישב קיבל חמישה דונם, 
בית ומבנה למשק עזר שכלל, למשל, גן שיש בו עשרים דונם כדי לנטוע פרדס ועשרה דונם אדמת בור לגידולי בעל.
הבתים היו דומים זה לזה שני חדרים ללא דלתות פנימיות, מטבח קטנטן, ללא שירותים וללא מים. 
קו המים הגיע עד הבית ועד הרפת. מאחורי הרפת חפרו בור בעומק של שני מטרים, ועליו העמידו תא קטן
עם רצפה, קירות, דלת מעץ וגג מפח. באמצע הרצפה היה חור וזה היה בית השימוש.
ה"מותרות" הראשונים שמישהו הוסיף היו מושב מאולתר כלשהו לבית השימוש. 
צינור גומי עם ראש משפך שישמש במשך תקופה קצרה כמקלחת תחת פני השמים, 
עד שהתושבים עצמם הכניסו מים ומקלחות לבתים.
 
עם העלייה על הקרקע הייתה המשימה העיקרית לנטוע את הפרדס ולהקים משק עזר.
 את צדי הרחוב עיטרו בשדרת דקלים שניטעה לכל אורך הרחוב ולכן קראו לרחוב "רחוב הדקלים".
יחד עם בניית הבתים בחורב נבנו במרכז המושבה בית פיק"א (עד פירוקה של החברה),
 בית הוועד המקומי (ששימש מאוחר יותר כבית המועצה) וגן הילדים (המשמש כיום כמרכז לתולדות פרדס חנה כרכור).

שכונת מגד

ביוזמתו של ד"ר זאב ברין הוקמה חברת "מטעי פרי הדר". בשנים 1927-1926 נסע ד"ר ברין לגרמניה, 
כדי לצרף חברים לחברה החדשה. בכספים שאסף שם נרכשו אדמות מניסן רוטמן וחברת פיק"א. 
ד"ר ברין החל בנטיעת פרדסים ועיבודם בידי פועלים עבריים בלבד. תחילה הגיעו הפועלים מחדרה, 
וחלקם התיישבו בתל צבי הדרומית.
כמרכז אדמיניסטרטיבי ומגורים לסגל נבנתה ב-1928 חוות "מגד" או חוות ברין, 
אשר תוכננה על ידי פרופסור רטנר. מסביב למבנים נבנתה חומה להגנה. ב-1929 החלו לגור במקום. 
חלק מהפועלים התגוררו בבתי הפועלים שב"מגד" והחלו בבניית הבתים הראשונים .
 
השם "מגד" ניתן לשכונה על-ידי הסופר ש"י עגנון, שהיה גיסו של ד"ר ברין.
 
המתיישבים בשכונה ייסדו אגודה שנקראה "אגודת מתיישבי מגד", עם הנהלה פנימית מנותקת מהמושבה פרדס חנה.
רוב המתיישבים היו עולים מגרמניה , חלקם בעלי תארים אקדמאיים שעשו הסבה לחקלאות.
רק ב-1934 החלו התושבים להתעניין בתנאים להצטרפותם למושבה פרדס חנה.
התנאים של תושבי מגד היו:
1.      השארת השם "מגד" לשכונה 
2.      השתתפותם בבחירות למועצה שעתידות להתקיים בזמן הקרוב 
3.      אספקת מים
4.      פתיחת גן ילדים בסביבה 
 
בעשרים ושניים בינואר 1939 הוחלט סופית על הצטרפות השכונה למושבה.
 
בקצה השכונה נבנתה בריכת השקיה עגולה, שבה  למדו לשחות רבים מילדי פרדס חנה. 
ב-1949 הוקם "גן עוז" (מגד ב') לזכרם של בני השכונה שנפלו במלחמת השחרור.